100 שנות אימהות לצד 100 שנות מלחמה

מה השתנה בנו האימהות ב 100 שנים האחרונות?

עמוק בתוך שיגרת המלחמה עם איראן, והנה הגיע לו יום האישה 8 מרץ 2026.

אני כותבת כאן על 100 שנים של אימהות, 100 שנים של מלחמות ועל הצד הנקבי והזכרי שקיים בכל אחד ואחת מאיתנו. ואיך כיום, בתנועה איטית והדרגתית שאנחנו נעים בתוכה, יש יותר איזון בין שני הצדדים, בטח כאשר מסתכלים על זה מנקודת מבט של 100 שנים לאחור.

גדלתי בתוך משפחה נשית מאד, אני דור 3 במשפחה של רק בנות, בלי בנים בכלל!

אני אמא ל 5 בנות , אני האחות הקטנה מתוך 3 אחיות ואמא שלי היא הבכורה מתוך 3 אחיות.

כך שמצאתי את עצמי מתבוננת על 100 שנים בערך של האתגרים והשינויים מתקופתה של סבתא שלי המקסימה, לאמא שלי ולי בתור אישה.

סבתא קטיה ומלחמת העולם השנייה

סבתא קטיה הייתה בת למשפחה אמידה ברוסיה, בתו של ראש הכפר, בתקופת המהפכה הקומוניסטית קטיה הייתה ילדה קטנה, היא זכרה איך אנשי המהפכה (גברים) סילקו אותה מביתה היפה והשתמשו בו כמשרד של אנשי המהפכה הקומוניסטית והיא ומשפחתה גורשו לרפת.

אמא- יפימה, לא עמדה במשבר שפקד את המשפחה, היא נחלשה ולבסוף מתה כאשר קטיה -סבתי הייתה רק ילדה צעירה בת 8.

סבתא קטיה

הילדה גדלה להיות נערה רצינית שסיימה תיכון ועבדה כרווקה צעירה בעבודות שונות שניתנו לרווקות בזמן מלחמת העולם הראשונה. היא נחשפת בתקופה הזו לאגרסיביות גברית ואלימות של חיילים כלפי נערות צעירות כמוה, לאונס ורצח של נשים צעירות.

דודתה מייעצת לה להתחתן עם אדם מבוגר יחסית, יהודי בן 29 שמגיע אליהם לכפר מפולין לאחר שמשפחתו נרצחה, ומקים מפעל לתפירה של מדי צבא, זה הסבא שלי, נחמיה.

אבל קטיה מאוהבת באדם אחר- בקצין רוסי.

אהובה הקצין הרוסי נשלח למערכה רחוקה וקטיה ממשיכה להתכתב איתו, היא מחכה לו, עד שמתי שהוא ההתכתבויות נפסקות.

בזמן הזה, סבא שלי, נחמיה מחזר אחרי סבתי, בעקשנות וסבלנות.

דודתה שוב מציעה לה להתחתן איתו.

אהבה וכאב שלובים זה בזה- סבי כאב את המשפחה הראשונה שלו שאיבד, אשתו ושני בניו נרצחו על ידי הנאצים, ועם זאת מחזיק תקווה שהמזל יהיה איתו ועם אישתו השנייה- קטיה סבתי.

הזוג מתחתן, סבתי נכנסת להריון ראשון, וסבא שלי, מבקש לחזור לפולין כדי לראות במו עיניו, עדויות לכך שאשתו הראשונה ושני ילדיו נרצחו, בזמן שהוא היה במחנה העבודה, אשר ממנו ברח לרוסיה.

הוא חוזר לפולין וקטיה נשארת עם ההריון הראשון, עם אימי לבדה, היא לא יודעת האם הוא יחזור אליה, האם תישאר לבדה.

הוא חוזר, ולוסיה- אמא שלי נולדה ברוסיה עם שמחה גדולה אבל גם עם כאב עצום, על מותם של שני בניו הקטנים מנישואיו הראשונים, לעד הם יהיו האחים המתים של אמא שלי.

הסיפור משתחזר שנים אחרי.

100 שנים של אימהות לצד מלחמות

אמא שלי ומלחמת יום כיפור

אמא שלי, בהריון שלישי איתי ואבי יוצא להילחם במלחמת יום הכיפורים, בתקופה הזו, לא היה אינטרנט ולא טלפון נייד ואמי נמצאת בחוסר ודאות וחוסר אונים, ובמשך חצי שנה היא לא יודעת האם הוא יחזור או לא. אמא שלי נשארת לבדה ונלחמת בעורף בהחזקה של משפחה עם 2 ילדות קטנות ועבודה.

אבא שלי חוזר אחרי חצי שנה של לחימה קשה וטראומטית בתעלת סואץ ואז אני נולדתי עם שמחה גדולה וכאב ענק של מלחמה שהשאירה חותם וטראומה.

אני בתוך המלחמה עם איראן

תוך כדי המלחמה הזאת, מצאתי את עצמי לבד עם 5 בנותיי, עם האזעקות, הבומים, המטוסים מעלינו, הממ"ד וכו... כשבעלי נתקע בחו"ל במסגרת עבודתו, פגשתי בי כעס גדול יחד עם חוסן ענק. ובכל זאת- הרגשה שהוא חסר.

100 שנים של אימהות, 100 שנים של מלחמות, אז וגם היום המלחמות ממשיכות, כל פעם בצורה שונה, אבל הן חלק בלתי נפרד מהחיים ב 100 שנים האחרונות.

לנו הנשים יש תפקיד ענק בלשמור על המשפחה, על הבריאות הנפשית של המשפחה ושל הבעל עם כל האתגרים שיש. להיות "עקרת הבית"- העיקר בבית זו שמחזיקה את המשפחה בליבה וגם בפועל.

אבל גם להתפתח ולתרום למעגלי אנשים בקהילה בנוסף למעגל הראשון והחשוב מכולם - מעגל המשפחה.

בעבר, כאמא צעירה- התייחסתי בעיקר לקריירה המקצועית שלי בענף התיירות כמשווקת, עד שהפכתי להיות אמא ל 5 בנות והבנתי שסדרי העדיפויות משתנים, עד אז, הצד הזכרי שבי- הפורץ, הכובש היה יותר דומיננטי, במשבר הקורונה מתוך משבר עמוק שכלל גם משבר בתעסוקה וגם משבר בריאותי שכלל התמוטטות והתקף חרדה, התחלתי בתהליך שיש בו יותר "קור", יותר פאסיביות ופחות יוזמה, ועם הזמן אני מרגישה איך 2 הצדדים הזכרי והנקבי מגיעים לאיזון נכון יותר ולמקום שלם יותר בתוכי, מתוך הקשבה ומקצב שמתאים לי. היופי הוא, שכאשר אני עושה את מה שנכון לי, בלי להבין בכלל למה, זה משפיע בצורה מטיבה גם על סביבתי.

הנשים היום הן גם וגם

הבנות שלי, מממשות את הנשיות המאוזנת, שיש בה גם "חום" של כוח ועוצמה אקטיביים וגם "קור" של פאסיביות וקבלה.

צד זכרי וצד נקבי קיימים בכולנו

בתרגול היוגי יש תרגולים פיזיים ותרגלי נשימה שעובדים בדיוק על האיזון בין שני הצדדים או מסלולי האנרגיה (נאדים או מרידיאנים) הזכרי והנקבי. הירח והשמש.

הימני פינגלה- אנרגיית השמש היא האנרגיה החיובית המיוצגת על ידי הצד הזכרי, זו אנרגיה מחממת והטבע שלה הוא אקטיבי,

השמאלי אידה- אנרגיית הירח, האנרגיה השלילית המיוצגת על ידי הצד הנשי, זאת אנרגיה מקררת והטבע שלה הוא פאסיבי.

המסלול האמצעי נקרא שושומנה, שושומנה נאדי הינו מסלול האנרגיה החשוב ביותר ונקרא גם "הדרך אל ההוויה העילאית"- הוא זה שנמצא בעמוד השידרה.

יום האישה 2026 -שמחה להיות אישה כיום, בתוך חיים עם אהבה, דאגה וכאב, חיים שיש בהם מאמץ וחיכוך, מציאות אמיתית ומורכבת, אני בוחרת לחיות בקבלה רדיקלית של כל הרגשות והאתגרים שהחיים מביאים לפתחי.

You make the world a nicer place

"אנחנו נולדים בקשר, נפצעים בקשר, ונרפאים בקשר"

ה. הדנריקס

"you make the world a nicer place just by being in it"

אני ואמא שלי ברגע מקסים

בממד בהרכב מלא