הכוכבים זזו וגם אני- הקורונה ואני : )

עודכן: 10 באוק׳ 2021


אני אתחיל מהסוף.

אני אישה אמיצה. אני יודעת לעשות דברים שמפחידים אותי, ואני מעיזה לעשות את זה באופן קבוע. הדרך בה אני עושה את זה, היא בעזרת שאלה שאני שואלת את עצמי. שאלה באמת פשוטה. אני שואלת את עצמי: ״ אם לא אעשה את זה (את הרצון/ההזדמנות) - האם אצטער על כך אחר כך? האם ארגיש רגשי חרטה?״ כל פעם שעולה בי רצון מסויים, או נקרית בדרכי הזדמנות, אני שואלת את עצמי את השאלה הזאת (את מי אשאל, אם לא את עצמי....). ואז… אז אני מנסה להתחבר לתחושה שמציפה אותי ברגע הזה, מתחברת ללב. אם התשובה היא חיובית, אני מבינה מיד, שלמרות הפחד, עליי לקפוץ למים ולהתחיל לשחות. כלומר - לעשות. "כל מעשה של אומץ, כל מעשה של טוב וכל מעשה של אחריות אישית ישתלם לכם מיד: בכל פעם שאתם פועלים מתוך אהבה ולא מתוך פחד, אתם מתקרבים אל החלומות ומקשיבים ללבכם, אתם נזכרים עוד קצת במי שאתם. ואתם משתנים אט אט". רובין שארמה ולמה בעצם התחלתי מהסוף? כי כמו שכולנו יודעים, הדבר היחיד שקבוע בחיים הוא השינוי. ב 15 למרץ 2019, כל מה שהיה מוכר וידוע בענף התיירות, השתנה. הקורונה הגיעה. בתחילת המשבר התעסוקתי שלי, הייתה בי חרדה קלה.... חשש ממה יהיה, איך נשרוד מבחינה כלכלית. בכל זאת, אנחנו משפחה עם 5 בנות. האינסטינקט הראשוני שלי היה הישרדותי, ואפילו רכשתי שתילי ירקות לגינה, כדי שיהיה לנו לפחות מה לאכול... אחר כך, הגיעה שלווה, בזכות פיצויים נפלאים שהגיעו מהמדינה, ועל כך- הרבה תודה. ומאחר ואני יזמת בנשמה, שוב, החלטתי לקפוץ למים לא מוכרים.. יחד ע