היכרות ומפגשים בעיר הערבית הגדולה בארץ- נצרת, העיר הקדושה ביותר לדת הנוצרית, נפגוש ונכיר את המציאות והאתגרים של ערביי ישראל דרך מפגשי שיח, סיורים בעיר, מפגש עם האימם במסגד והיכרות עם מנהיגות מקומית צעירה.
ניתן להתרשם מחוות דעת של מורה שהשתתף בהמשך הכתבה.
"סיור שהוא שליחות. מיוחד וחשוב מאין כמוהו"
תחנות לדוגמא בנצרת:
מפגש ב"מועדון החם"- שיחה על בעיות האלימות והפשיעה, מה האוכלוסייה המקומית עושה על מנת למגר את התופעה
יזמות נשית בעיר העתיקה- מפגש עם יזמיות, שחלמו, העזו והגשימו את חלומן, והעירו את העיר העתיקה בנצרת עם הוסטלים, חנויות אמנות וגלריות, בתי קפה ייחודיים, חלקם עם פעילות ייחודית, כמו בית הקפה התרבותי- המארח אמנים, מוזיקאים וערבי שיח.
כניסה מודרכת למסגד ומפגש שיח חשוב עם האימם
סקר רחוב, סיור בסמטאות וסיור גרפיטי
ביקור בבת קפה חברתי המשמר מסורת עתיקה ומחדש אותה /בית קפה תרבותי המציג עבודות אמנים פלסטינים – ישראליים מקומיים
"תקרת זכוכית"- שיחה על יזמות שנולדה כתוצאה מהגעה אל "תקרת זכוכית" ועל "הנקמה המתוקה" בהצלחת העסק הנוכחי.
מפגש עם מנהל בית ספר תיכון על הזהות המורכבת של להיות – ערבי, פלסטיני, ישראלי, נוצרי/מוסלמי.....ועל השליחות דרך העשייה החינוכית
פעילות מוזיקלית -דרבוקות, מעגלי שירה עברית -ערבית, מופעי עוד.
מידע נוסף:
כל סיור מותאם לצורכי הקבוצה (קבוצות עם קשב גבוה יותר/פחות, עברית/אנגלית/אופי וזהות הקבוצה, גיל, משך זמן הפעילות ועוד...)
משך הפעילות- החל משעתיים ועד 4 שעות
"טעימה" ממפגש בזמן סגרי הקורונה עם יוסף חדאד- שיחת עומק על אמון.
סרטון של תלמיד מקסים מתיכון רבין כפר סבא, עמית קליין ששלח לנו את התיעוד לפעילות בנצרת:
שיחה עם בהה מנהל מועדון העיר העתיקה בנצרת, אחד הדוברים המקסימים בסיור
תיעוד של מורה מישיבת לפיד במודיעין לסיור בנצרת
*שיר של יום* היום יום חמישי בשבת ורביעי למסע של תקווה ישראלית. בסימן היכרות עם החברה הערבית בישראל. גם היום דלגנו על הנץ בנץ ופתחנו בתמיד של שחר, ממרומי צפת, המשקיפה אל פני הר מירון. קיפול זריז ותמונה על רקע מירון ואנחנו שוב בדרך לחוויה ממחוז של משמעות. הכניסה לנצרת מעט פקוקה, אך מוסה הנהג מוביל אותנו בבטחה. כבישים לא משהו ומבנים ישנים לצד חדשים משמשים בערבוביה. התקבלנו בשמחה ובסבר פנים יפות בבית הספר הבפטיסטי, בליווי מדריכה, כלל התלמידים בהפסקה ואנחנו מעין אטרקציה. באולם האודטוריום זכינו להיכרות עם מנכ"ל בית הספר עוה"ד מר בוטרוס. (בית ספר נוצרי עם כ 1000 תלמידים מגן חובה ועד י"ב) מר בוטרוס שיתף בסיפור חייו ומשפחתו. החל באביו שזכה לביות העיתונאי הערבי הראשון בתקשורת הישראלית ("העולם הזה". "הארץ" ועוד ...) מר בוטרוס שיתף באופן פתוח במורכבות של זהויות, מבפנים החוצה, מהתפלגויות רבות בתוך הזהות הנוצרית (אבא קאטולי, אמא אורטודוקסית והוא פרוטסטנתי), המשך במתחים בין ערבים נוצרים לערבים מוסלמים וכלה בלאום פלסטיני עם אזרחות ישראלית. בתוך הים האינסופי הזה, חותר מר בוטרוס בעבודה חינוכית מאומצת לחפש אמצעים לקידום תלמידיו , ולסלילת נתיבים אל לב הציבוריות הישראלית, והשגת שוויון הזדמנויות והכרה מלאה בהם כאזרחים, סוג א'. התלמידים מקשים בנקודה לא פטורה של תרומה לקהילה, באמצעות שירות משמעותי כלשהו, צבא או שירות לאומי, ומר בוטרוס, משיג מהם הבנה לגבי הקונפליקט והקושי בשירות צבאי לצד תמיהה עד כמה המדינה באמת מתגמלת את משרתי הצבא הלא יהודים (עיין ערך הדרוזים). אך בנקודה של *שירות לאומי* הוא נותר בצריך עיון. התלמידים תמהים מדוע בוטרוס מתאמץ ונשאר בארץ עם היחס הוא כזה מפלא, ומר בוטרוס נענה לאתגר ו שיב שבשבילו לגור במקום שבו המבשר גר זו זכות ושליחות.
התלמידים מכאו כף בהערכה כנה למי שמוסר נפשו על חינוך של דורות. ואנו פוסעים ברחובות נצרת אל עבר *המסגד הלבן*, הסקרנות ברחוב כלפינו נראית לי גדולה, אך יתכן וזוהי רק תחושה טבעית של מי שמהלך ברחובותיה של עיר זרה. ריח התבלינים והקפה הטרי, יוצרים שכרון חושים. לאחר מעט הדרכה אודות הרקע ההסטורי של העיר והרכב האוכלוסיה אנחנו נכנסים אל תוך המסגד
לאחר מעט הדרכה אודות הרקע ההסטורי של העיר והרכב האוכלוסיה אנחנו נכנסים אל תוך המסגד למפגש מרתק עם האמם האמיץ של המסגד, שמתאר את פעולותיו לפתיחת שערי המסגד וצפונות הקוראן לקהל הרחב.האימם מדגיש את תפקידו כמחנך וההערכה העצומה שלו לעוסקים בחינוך, שתמציתו דוגמא אישית. האימם מדבר הפני צאן מראיתו על הצורך בדו שיח ובהדגשת המשותף על פני המפריד. התלמידים מקשים ומבקשים הסבר למילה *שהיד* והאימם משיב *מסירות* (נפש) על-פי השקפתו המילה קיהלה יחסיי ציבור לא טובים והוצאה מהקשרה המקורי על-ידי בעלי אינטרסים ומחרחרי ריב. בתגובה לשאלה האם הקול שלו הוא קול מיצג ? השיב האמם, שהוא פשוט אומר בקול רם מה שרבים אחרים חוששים לומר בקול , מיראה או מסיבות אחרות. האימם אינו מתכחש למורכבות החיים כערבי ישראלי, והנאמנויות הצולבות. אי אפשר היה לעמוד מנגד ולא להתרשם מאישיותו הקורנת והשמחה.
הליכה קצרה בין חנויות השוק אל עבר הכיכר הגדולה לפת של מנחה ועוד מעט. בליל של תיירים ומקומיים מעורבים זה בזה בשיחות ותנועה, מספר פנציונרים על ספסל התעניינו אצלי לדעת מעין באנו וחאן אנחנו הולכים ממקום לבבי, וברכו אותנו לשלום. לאחר טעינה קצרה חזרנו למסלול והתכבדנו בתה קינמון מהביל עם מעט אגוזי מלך טחונים בבית קפה מקומי בן כ 400 שנה, שעובר מאב לבן, במשפחת אבו סאלם.
בעל המקום תאר בתיאור חינני, כיצד בית הקפה שימש בעבר כרשת תקשורת חברתית, שמקשרת ומגשרת בין אנשים ועל הרצון שלו להמשיך ולעצור ולעשות טוב במגוון תחומים. קשה היה שלא להשבות בקסמו של אדם פשוט שממשיך מסורת רבת שנים מחד ומאידך מחפש נתיבות חדשים במגוון תחומים. חתמנו בתקווה לפתיחת בית קפה אוטנתי משלו במודיעין, "אינשלה". עוד זה מדבר ואנחנו ממהרים ללכת אל עבר *מועדון העיר העתיקה* מעין מתנ"ס לנוער, הדיון כאן עלה מדרגה ומיד בהתחלה הוזמנו לדבר תכלס, *מה תרצו לשאול?* החברה רוצים הגדרה *מי אתה?* תשובה: ערבי פלסטינאי עם אזרחות ישראלית, שמבקש לעשות טוב בשביל הדורות הבאים. נהיה דיבור צפוף על אפליה ושיוויון, והבחנה חדה *ערביי ישראל, נאבקים לשיוויון* *ערביי הגדה ועזה, נאבקים לחירות* הושם דגש על כיבוד הכללים , במקום בו אני מנהל את חיי. הדובר הביאה פליאה *מדוע אני צריך כל הסמן להצדיק את עצמי ולהוכיח שאני טוב?* הדובר הדגיש את האמונה שלו באנשים שעושים למען עצמם ולמען החברה בה הם חיים, ובתפקידו כמשנה תודעה, כלפי הנוער שגדל במציאות המורכבת הזאת,פנימה והחוצה. הדיון הגיע למעין מבוי סתום כשהתגלגלנו לחפש פתרונות מעשיים לבעיות גדולות כגון "זכות השיבה" וירושלים או אם נדייק את זה "הר הבית" המלצתי; להתמקד ביצירת נקודות השקה בין אנשים ,פרטים בתוך המכלול המורכב הגדול ומתוך כך להפיג עויינות ולהגדיל אמון. "ובא לציון גואל" קשה היה להיפרד מלהט הדיון, אך נאלצנו למהר ולהמתין לבוא ההסעה. לאורך כל היום התרשמתי ומפעמתי מהבגרות של תלמידנו, עוצמת השאלות לצד כבוד מלא לאדם שעומד מולם והקשבה עד אין קץ, אין זה מובן מאליו בעולמינו ועל זה אני מלא שבח. תם אך לא נשלם, דילוג קצר אל עבר הר הקפיצה ל *תמונה, מנחה ומעגל* נסיעה עם קפיצת הדרך של מוסה, הישר אל רמות שפירא לארוחה חמה ויחידה אנרגטית, חותמת, ליום מלא וגדוש. ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי למסע של תקווה.😊