ביעור חמץ פנימי


לקראת פסח, יש בי זיכרונות ילדות שבו אנחנו מנקים את הבית ביתר יסודיות, אולי אפילו צובעים את הבית בצבע טרי, מנקים את הארונות, מאווררים את כל מה שקיים וממיינים, במגירות ובארונות- מה נשאר, ומה עובר הלאה.

את כל התהליך הזה שמתחבר גם לחילופי העונות- החלפת בגדי חורף בבגדי קיץ שמתחברים נפלא עם הפריחה הצהובה שבחוץ, פריחה שמספרת לנו שממש תיכף נלך לבריכה ולים, עם כפכפים ושמלה קטנה וכן...יהיה כאן ממש חם!


פריחה צהובה סמוך לחג פסח - ביעור החמץ שלי

את כל התהליך הזה של השלת המיותר, או אם תרצו השלת "נשל הנחש", אני עושה גם בפאן הפנימי, הנפשי וכמו במיון ארון הבגדים שלי לקראת הקיץ, כשאני שואלת את עצמי, האם את הבגד הזה, אני רוצה ללבוש בקיץ הקרוב או אולי עכשיו אני מעבירה אותו הלאה, לחנות יד 2 או למיחזור,את אותה שאלה בדיוק, אני מפנה לחלק הפנימי שבי, לנפש, עם השאלה- מה אני באמת רוצה שיקרה איתי בקיץ הקרוב?

לא שאלת "חומש" ולא שאלה של "מי אני ומה אני", כי זה ממש יכול לבלבל אבל מה הצעד הבא, בדרך אל מי שאני באמת.

את כל ההרגלים הלא מטיבים שבי, ההרגלים המשבשים, כמו למשל, הצורך שלי לרצות ולספק את כל העולם, על חשבון הצרכים שלי, אני מבקשת לנשל, לאוורר ולהוציא מתוכי ממש כמו נשל של נחש, ואת העור החדש והטרי שאני מצמיחה, אני מקפידה למרוח בקרם, כדי לשמור עליו שלא יפגע.

אם אני לא יודעת מה חמוץ בתוכי, אני שואלת את עצמי, מה גורם בי כעס, מרירות, קנאה, זעם, האשמה, ושות