1. יאמה – מובן המילה יאמה הוא גם שליטה וגם מוות.
כאשר מתאמנים ביאמות, מביאים את המוות אל חיי היום יום, אל כל רגע בהם. היאמה היא ריסון עצמי לא במובן של הדחקה או הכחשה עצמית, אלא במובן של הפניית הקשב אל עבר עצמו. הריסון, השליטה עצמית, הויסות והמשמעת - לא קיימות מתוך "עשה" ו"אל תעשה", כיוון שזה אף פעם לא עובד. לעומת זאת, אם נהיה מודעים כל הזמן, הפילוסופיה הזו תחיה בנו. 1.1 א-הימסא- אי אלימות או היעדר מוחלט של הימסא, של גרימת נזק.
ה-אני או תחושת האני אינו יכול להיפגע, כיוון שבלתי אפשרי לפגוע בו, אם נבין שמה שנפגע הוא רק האגו, הדימוי העצמי שלנו, כתוצאה מבורות. אי אלימות היא במהותה היכולת לא להיפגע. היוגי שקוע בעבודה פנימית, וכתוצאה מכך מתרחש מהפך פנימי. לדוג'- אם מתעוררת קנאה, היוגי שואל- מהי הקנאה הזאת? היוגי עסוק בלבחון את התופעה הפסיכולוגית, כך שאין לו זמן לקנא. א- הימסא אמיתית במחשבה, מילה ומעשה אפשרית רק כשהיא מתרחשת עם הארה.
כאשר יש התבססות טבעית באי אלימות כל איבה מסתיימת בעצם נוכחותה. עימות חדל בהכרה כזו.
1.2 סאטיה- כנות. אמת.
מה שאנו אומרים חייב להיות אמיתי, נעים ותורם. האמת איננה רק מה שאנו רוצים לומר. עלינו להבחין בין דעה לבין אמת, לא רק בדיבור אלא גם במחשבה, בפעולה, וכך ההכרה נעשית יותר ויותר שקופה. כשיש התבססות יציבה בתפיסה של היש או באמת, ניתן לראות שפעולה ותגובה, זרע ופירותיו או סיבה ותוצאה קשורים זה בזה, והראייה הצלולה של האינטליגנציה נעשית מודעת ישירות לקשר זה או, מילות האדם נושאות פרי.
1.3 אסטיה- אי גניבה- שביעות רצון, פשטות ונתינה או נדיבות לב.
האחרונים הם הניאמה סאוצ'ה, כמובן שיש קשר. אי צבירה של מצרכים חסרים. לקחת יותר ממה שצריך ממשאבי העולם זוהי חמדנות. מקור החמדנות הוא שאנו סבורים כי נחיה למשך זמן רב, ובנוסף לכך, אנו סבורים שהכוח האלוהי עתיד "למות" לפנינו ולכן נזדקק ל"חשבון בנק". התקווה לעתיד והחרדה מפניו הופכות אותנו לגנבים. קרישנה אומר בבהגוד גיטה שאם אדם לא חולק את רכושו עם נזקקים, את מזונו ואת בגדיו -הוא גנב. "אכול במתינות, שן במתינות, עשה הכל במתינות". המתינות נקבעת בהקשבה לאינטליגנציה הפנימית. כשהאינטליגנציה דוחה בהחלטיות את התשוקה לצבירה, וכאשר יש לפיכך התבססות טבעית באי צבירה, אפילו אבנים יקרות הניצבות לפני היוגי אינן יכולות להסיטו.
1.4 ברהמצ'הריה- התנזרות. צניעות. החיפוש אחר האמת.
כשהיוגי רוצה לומר משהו, עולה בו המחשבה איך אני יודע שזוהי האמת? היוגי הופך להיות לגמרי שקט. כאשר כל ההוויה נעה ללא מאמץ במהות הקוסמית ההומוגנית, כלומר, ישנה תנועה של אנרגיה בכיוון אחד, שהיא לאמיתו של דבר, אי תנועה, יש שימור עצום של אנרגיה. אין היא מתפזרת בפעילויות חושיות ונפשיות שונות. על כן היוגי מסור לטוהר המחשבה, המילה, והמעשה שאותו הוא מקיים בהקפדה דרך אימון בתנוחות, בפרניאמה, בדיאטה נכונה, בהתבוננות, בחברה קדושה ובתפילה. טוהר ללא מאמץ מקדם אנרגיה. דיבור ואכילה גורמים לאובדן עצום של אנרגיה. כאשר כל הקשב מופנה אל עבר הארה, איפוק מתרחש.
1.5 אפריגרהא- אי חמדנות.
אי קבלת מתנות שניתנות באופן בלתי ראוי. לא לקבל משהו ששייך לאחר ולא להתאוות אליו. הרוויחו למחייתכם. כאשר האור הפנימי של האינטליגנציה קורן על מצב ההכרה שדוחה בהחלטיות כל אהבת בצע, וכאשר ישנה שביעות רצון ממה שהחיים מעניקים ללא דרישה, מתעוררת ידיעת רזי החיים, הלמה והאיך. 2. Niyama –ניאמה- מכוונות לחיים מסודרים גם בחיצוניותם.
2.1 שאוצ'ה- ניקיון הגוף, ההכרה והסביבה. טוהר.
ההיטהרות משפרת את העיכול, את ספיגת המזון, ויש לה השפעה נפלאה על מערכת העצבים. כי המים מכילים פראנה, ואנו סופגים את הפראנה מהמים. האימון באסנה עוזר להסיר את אי הטוהר מהגוף הפיזי ואת החסימות שמפריעות לתנועה חופשית של הפראנה. בד בבד ההכרה חייבת להיות טהורה, כך שמחשבות רעות לא יעלו בה. הגוף, ההכרה, הלב והנשמה חייבים להיות נקיים. הרגל כזה של ניקיון מוביל גם לטיהור כל הישות, לשלווה ולטוב לב בסיסי, להתמקדות באחד, לשליטה בחושים וכן ליכולת להגיע לידיעה עצמית.
2.2 סנטושה- האיכות של שביעות רצון כמפתח לשלווה נפשית.
היעדר שביעות רצון הוא סימן לקיום מסך של בורות. שביעות רצון היא היעדר תשוקה. התשוקה היא שורש כל סבלותינו והסיבה לאי שביעות רצוננו. כדי להתאמן בשביעות רצון צריך להיות מודעים לעלייתה של אי שביעות רצון. שביעות רצון יכולה לעלות רק אם קיימת בלב אמונה באלוהים. להיות מרוצה ממה שיש זוהי יוגה. משביעות רצון זורמים האושר המופלא ביותר, ומשוש הלב.
2.3 טאפס- חיים פשוטים מאד, צניעות, סגפנות, טיהור עצמי, חרטה, תשובה.
מובן נוסף הוא – בעירה פנימית נפשית או פסיכולוגית. לדוג'- כאשר אנו כועסים, נמדוט ונחוש את הכעס, כל הקשב מופנה אליו, ועולה מחשבה – זהו כעס, לפתע הצופה שהתבונן בסערה נעלם, ויחד עימו הכעס נעלם. משום שאין אף אחד שיקרא לזה כעס. זהו טפס אמיתי. האש הנפשית הפנימית משמידה את כל אי הטוהר של הלב וההכרה ומביאה לבריאות, לשפיות ולכלילות או לשלמות הגוף והחושים (הישות החיונית הפנימית). כך גם אם נטהר את כל החושים באמצעות הטפס, נפתח כוחות על טבעיים. כשם שהאף נקי, אנו מריחים היטב, אם הצטננו והאף גדוש איננו יכולים להריח אפילו משהו קרוב.
2.4 סואדהיאיה- לימוד של כתבים ולימוד עצמי.
כדי לקבל הנחייה מתוך הכתבים ולימוד עצמי שעוזרים לנו להיות עם תפיסה נבונה של האמת. הלימוד נעשה דרך הכתבים ודרך המורה שתומכים בנו דרך "מסילת הברזל" -כלומר- הם לא ייקחו אותנו אל המטרה, הם לא ידחפו אותנו אליה, אבל אם יש לנו את האנרגיה וההתמדה הם ייתנו לנו תחושה של כיוון. על ידי לימוד של הכתבים ושל העצמי התודעה מתאחדת עם האלוהות שאליה משתוקקים או שאותה אוהבים. אלוהות זו יכולה להיות חוויה פנימית מתמירה "זוהרת", או התגלותה העל חושית החיצונית, או "ישות נאורה". 2.5 ישוורה פרנידהאנה- כפי שהדם זורם בוורידנו ללא כל מניע כלל, כך ישנה פעולה זורמת ללא מחשבה או הפרעה מצד האגו, ישנה התמסרות דינאמית ואז אנו נמצאים בסמאהדי תמידי. איזון מוחלט בחיי היום יום וכל הדברים שנאספו כדי ליצור את האגו- דעות קדומות, הערכה עצמית, ורעיונות בדבר הטוב והרע -נמסים בהדרגה.
כל עוד אנו לא נמצאים בסמאדהי קבוע, ההמלצה של פאטאנג'לי היא שכאשר עולה מחשבה רעה או תאווה כלשהי, עלינו לטפח ולחשוב את המחשבה ההפוכה וכך המחשבה הנגדית מסוגלת לבלוע את התאווה. שכלול השלמות של המודעות העצמית נובע מייד מהתמסרות מלאה, פעילה ונבונה של תחושת האגו הפרטית והיווכחות בטבעה הלא ממשי, וממיזוגה עם השכינה ההווה בכל. 3. תנוחות – אסאנות התנהגות הגוף, התנוחה היא יציבה ונוחה- אם במצב גופני ואם במצב נפשי או רגשי, התנוחה חייבת להיות נעימה ונוחה, וחייבת להיות יציבות גופנית, נפשית ורגשית.
פאטנג'לי מזכיר שאי יציבות בגוף ואיבריו היא סימן לאי יציבות ההכרה, כך שאם מייצבים את הגוף יש סיכוי טוב לכך שנהיה מודעים לתנועת האנרגיה בהכרה. כשמתאמנים בתנוחות חייבים להישאר בהן ביציבות, במשך זמן מה, ובהדרגה ניתן יהיה להישאר בתנוחה במשך זמן רב. כשעושים זאת, מגלים, כי איננו יכולים לפגוע בעצמינו, ומגלים שכוחותיה של האינטליגנציה הפנימית הם יפים, באופן בל יתואר. כך שאם נכנסים לתנוחה ושיווי המשקל מופר וחשים חוסר נוחות, האינטליגנציה הפנימית נכנסת לפעולה ומשיבה את האיזון ואת הנינוחות על כנם.
כשהגוף בריא, הנפש בריאה וניתן לשרת את האנושות טוב יותר. ולפחות איננו הופכים לנטל על אף אחד. מורי הזן אומרים: "היו מודעים לאי שקט. אי שקט משפיע על הגוף, על ההכרה ועל הנשמה. אל תתנו לו ביטוי ואל תדכאו אותו". אי אפשר לדכא אותו משום שהוא שם, צועק! הניחו לו להיות שם והתבוננו בו. אסנה היא לא רק תנוחה, היא גם מושב.
כמו הלוטוס- "היוגי חי בעולם כפי שלוטוס חי במים- בלתי נגוע, בלתי מוכתם, בלתי מושפע מהם". הלוטוס גדל מתוך בוץ ועם זאת הוא פרח נדיר ביופיו, כמוהו, יכול להיות שגדלנו בבוץ, אבל אנחנו פרחי הלוטוס.
כך שאסנה יכולה להיות תנוחה שכלית, נפשית או רגשית.
משמעת שאינה נוחה לנו בדרך כלל לא שורדת, משום שהיא יוצרת התנגדות ומתח פנימי. ועדיין נחוצה משמעת כלשהי מתובלת בשכל ישר ורק אז יש סיכוי שהיא תשרוד.
התנוחה היא גם מערכות היחסים שלנו, אם אין להן בסיס יציב כל רוח קלה עלולה להעיף אותנו לכל עבר.
ברגע שמכים שורשים וישנה יציבות, אפשר לגדול הכי גבוה שרוצים, הכי רחב שרוצים, מפני שאין חשש שניעקר.
תהליך הגדילה חייב להיות מחובר לנוחיות ולשמחה פנימית, אחרת ההכרה תתנגד לכל מה שנעשה. הדבר נכון הן ביחס לתנוחות היוגה והן ביחס לתנוחה שנקראת חיים.
רק אדם שחי בשלום עם עצמו, שטועם מן השקט ונהנה ממנו, עבורו השלווה נאה ומענגת. הוא לא ירצה להיקלע לכל מאבק שהוא. אי אפשר להתבסס בשלווה ובשמחה על ידי מאמץ, אלא רק על ידי הרפייה ושחרור. פטנג'לי נותן לנו 3 עצות: א. האימון צריך להיות יציב ומתון. אין לוותר עליו ואין להגזים בו. ב. מדיטציה מעניקה יציבות לתנוחה. תנוחה ומדיטציה מקדמות זו את זו. ג. תנוחות היוגה אינן רק תנוחות גופניות ההכרה חייבת להיות מחוברת אליהן. משום שההכרה היא זאת שמעניקה כוח. הכוח תמיד קיים, וההכרה היא זו שמאפשרת לנו להשתמש בו.
כאשר שולטים בתנוחת המדיטציה, ההכרה או הקשב זורמים בכיוון אחד, יש אנרגיה עצומה, והריכוז אינו מוסח בקלות. בתנוחה אין כל מאבק, אין כל מתח, אין כל מאמץ.
כשאנו מתחילים להרגיש את המתח, אנחנו צריכים להפסיק שם. אם אנו מפסיקים לפני כן, אנו עצלים. המאבק צריך להיות מינימלי, כיוון שהאינטליגנציה שיצרה את הגוף ומקיימת אותו מסוגלת להתמודד עם כל מצב שנוצר בחיים. גם באימון באסנה וגם בתנוחה שאנו מסגלים כלפי החיים, ככל שיש פחות מאמץ כך יש יותר טוהר ויופי. 4. שליטה בנשימה – Pranayama – תנועת הנשימה היא סמן למצב ההכרה. התבוננות בנשימה כשהיא נכנסת ויוצאת מיידעת אותנו על מצבנו הנפשי, כשההכרה יציבה, המבט יציב, והנשימה רכה. הפראנה היא העוצמה שמאפשרת לגוף ולהכרה לפעול. פראנה היא כוח החיים.
האויר מכיל פראנה. פראנה היא הכוח שגורם לנו לנשום, הפראנה נמצאת גם במים ובאוכל. כלומר, הכוח שמעכל את האוכל, הכוח שמייצר צמא.
הפראנאיאמה נועדה לייצב את הנאדים. את העצבים, הורידים והעורקים- את הנהר הזורם הפנימי. הפראנאיאמה מגלה לנו שאנו חיים לא משום שאנו רוצים בכך, אלא משום שמשהו אחר- אלוהים/ברהמן/אטמן או כל דבר אחר- רצה שכך יהיה.
כוח החיים מסוגל לטפל בכל המצבים. הפראנאיאמה נועדה לגלות את פעילויות ה"אני". היא מכניעה לגמרי את ההכרה, וכשנעשים מודעים אליה, מתאחדים איתה. פראנאיאמה נועדה להסיר את מסך הבורות המסתיר את האור הפנימי או את הממשות. האור הפנימי מוסתר על ידי מסך, ולכן ה"אני" מרים ראש ומשחק. כשמתאמנים בפרנאיאמה המסך נעלם והאור שהוסתר מתגלה, כשיש בהירות בתפיסה ובהבנה. ההכרה והאינטילגנציה מתבהרות. 5. התכנסות החושים – Pratyahara – ריכוז.
בשלב הזה אנו לומדים איך להתרכז ואיך לעשות מדיטציה, איך להסתכל פנימה, איך לחסום רעש רקע ואיך להאזין למוזיקה.
פרטיאהראה האיבר החמישי הוא איסוף קרני הקשב. הקשב מופנה פנימה. או נסיגה של החושים מן האובייקטים שלהם. אם לא מעורב שיפוט ערכי ביחס למה שהחושים קולטים- יפה/מכוער וכולי ואנו יכולים לקלוט ולהפעיל את האינטליגנציה באופן טהור, פשוט ויפה אנו חווים פרטיארהראה.
כתוצאה מפרטיאהארה משתחררת שפע של אנרגיה משום שכל המאבקים הנפשיים פוסקים, וכל התנועות המבולבלות של החשיבה והאנרגיה פוסקות, והחושים פועלים באופן אינטליגנטי, ללא אי סדר וחוסר הרמוניה, ללא עכבות והתרגשויות. 6. התרכזות – Dharana – מיקוד ההכרה.
ניתן לרכז את ההכרה בדרכים שונות, אם באמצעות חשיבה מעמיקה, מבט ממוקד, הקשבה ממוקדת. היוגי מתאמן בדארהנה כתרגול. הדרך של צפייה בנשימה או הקשבה לנשימה היא אחת הדרכים החזקות לייצב את ההכרה. 7. התבוננות – Dhyana- מדיטציה היא בלתי ניתנת לתיאור!
אנשים מכל תחומי החיים חווים רגעים של מדיטציה עמוקה. מדענים, אמנים, מיסטיקנים, חסידים ואחרים "מתמזגים עם האידיאל שלהם".
מדיטציה תתרחש כשהקרקע תהיה מוכנה והפרעות לא תעלינה. בשלבים הראשונים אנו נאבקים כל הזמן עם ההפרעות. בנקודה מסוימת אנו מבינים שהמאבק עצמו גורם להפרעות להמשיך ולבוא. ברגע זה אנו מפנים את תשומת הלב שהייתה מכוונת להפרעות אל עבר המנטרה או אובייקט המדיטציה. זה כל מה שאנו יכולים לעשות. כל היתר יקרה בחסד אלוהים. ברגע שמציבים מטרה או יעד למדיטציה, המדיטציה לא מתרחשת. ההכרה היא מהות אחת שעוטה זהויות שונות ברציפות. ברגע נתון ההכרה יכולה להיות בהלך רוח אחד בלבד, היא לא יכולה להיות בשני מצבי רוח. חזרה על מנטרה או ריכוז באובייקט, גורמת לנו לשכוח באופן זמני את הבעיה שלנו. בעיה ששוכחים אותה איננה קיימת. לפתע מגלים שהעצב לא קיים יותר. משהו בנו משוחרר מהשמחה או מהעצב שהסביבה כופה עלינו. וזה גילוי נפלא. כל מה שקורה בחיים הופך להיות נקודת התחלה של מדיטציה. בין אם הוא מענג או מכאיב. הכישלון היחיד הוא הכישלון לא להיות מודע לכך. אין ניסיון "להיפטר" ממחשבות. לפני שמדיטציה יכולה להתרחש ההכרה חייבת להתרכז. בתחילה יש להביא את הקשב אל תוך הגוף. ואז שמים לב אל הנשימה. אנו עוקבים אחר הנשימה בפליאה.
רוח הפליאה היא תמצית המיסטיקה.
הכרה מתפעמת יכולה להבשיל מפליאה להתמסרות ולהגיע לאן שהוא.
מדיטציה היא הקדשת עצמינו לאלוהי, וסמאדהי היא מתנתו, פרי חסדו. מי שלומד מן האימון במדיטציה יודע שהתמסרות היא תמצית השלווה, ההרמוניה, האושר, השמחה, היעילות והנועם של החיים עצמם. אם רוח המדיטציה ממשיכה לאורך כל היום, החיים הופכים למדיטציה. כאשר יושבים ומתאמנים המנטרה או הנשימה היא האובייקט, אבל כשיוצאים מהאימון על הכרית, כל דבר שאנו עושים הופך בו ברגע לאובייקט המדיטציה. מודעות עצמית המשכית כזאת נקראת סמאדהי. 7. איחוד – Samadhi שקט מעבר לכל הבנה או תנועת מחשבה שפסקה כליל.
בסמאדהי כל התרשמות שמגיעה להכרה באמצעות החושים נבחנת ומובנת ישירות ללא התערבות של זיכרון, דעה קדומה או שיפוט. המכלול של תשוקה, סלידה, פחד, שנאה ואשליה הוסר. בסמאדהי יש תודעה חופשיה מכל הגבלה תפיסתית או חשיבתית מושגית.
השלושה: ריכוז, מדיטציה וסמאדהי נקראים ביחד סאמיאמה.
יאמה הוא משמעת עצמית. סאמ הוא עשוי טוב.
הכוונה בסאמיאמה היא שהימה עשויה היטב, ראויה ומושלמת. או כפי שכתוב בבהגוד גיטה "מושאי החושים אינם מושכים את מי שמושל בחושיו, אך מותרים אחריהם כמיהה. ברגע שחוזים בעילאי אפילו הכמיהה נעלמת". כל עוד יש כמיהה להתנסות חושית השליטה איננה מושלמת. רק בסמימה זוכים לשליטה מלאה. מדיטציה היא פיתוח מודעות פנימית בכל רגע בקיומנו, אם מרגע לרגע בכל מה שאנו עושים, אור המודעות העצמית זורח בתוכנו ומגלה לנו מה עושה ההכרה, איך הרגשות שלנו מפריעים לגישתנו לחיים, אז אנו נמצאים במדיטציה רצופה והחיים שלנו נאורים.
להיות ביוגה- כל יום מחדש, זה להיות בהוויה יום יומית הכוללת את 8 האיברים. יש הדרגתיות ותלות בין השלבים, לא ניתן להגיע ולהיות במצב של יוגה, אם התודעה עמוסה באמות מידה שיש בהן פגיעה, חוסר אמת, חמדנות או גניבה, אם אין שמירה על היאמות, לא ניתן גם להגיע אל מטרת היוגה, אם אין שמירת על הניאמות ואין משמעת עצמית של האדם כלפי עצמו. אם אין גוף יציב וחזק שמוכן לישיבת מדיטציה ואם אין אימון נשימתי שיודע להיעזר בפרנת הנשימה. וכך הלאה. ארבעת השלבים הראשונים מכינים אותנו לשלבי המדיטציה כך שנוכל להגיע אל קיום יום יומי שיש בו רגעי סאמהדי.
יוגה-הגבלת תנודות התודעה, אז שרוי המתבונן בטבעו העצמי.
כאשר המתרגל שומר ומתרגל תירגול רציף של 8 איברי היוגה, אז יוכל המתרגל להגיע למצב בו תנודות התודעה שוקטות, והוא- המתרגל יתאחד עם טבעו העצמי העמוק- האטמן/פורושה.
בסדנת מקלחת היער, ישנו תהליך הדרגתי של האטה, התכנסות החושים- Pratyahara , מדיטציה Dhyana וסמאהדי.
הרשמה לסדנה בלינק
